חתונה בריו ואיחוד משפחות בין דורות ויבשות

לפני כמה ימים חזרתי מחתונה בברזיל, ואני מוצא את עצמי מלא בסיפורים לספר. המסע הזה שילב חגיגות משפחתיות שמחות עם מפגשים מקצועיים משמעותיים - וכמו שקורה לעתים קרובות בחיי, גנאלוגיה יהודית הייתה בלב של הכל.

כשאתם נוסעים לחתונה משפחתית - במיוחד כזו שלוקחת אתכם ליעד בלתי צפוי - לגנאלוגיה היהודית יש דרך להפוך כל חוויה לעמוקה, עשירה ומרגשת יותר.

ציון דרך משפחתי בריו דה ז׳ניירו

זו לא הייתה סתם חתונה. החתן היה האחיין שלי - הראשון בדור הצעיר במשפחתנו שהתחתן. זה לבדו היה מרגש מספיק. אבל למה ברזיל?

כי האהבה הביאה אותנו לשם. אחייני פגש את כלתו, ילידת ריו, במהלך ביקורה בישראל במסגרת תוכנית מסע. מאוחר יותר היא עלתה לישראל כדי להיות איתו, אבל היה לה חשוב מאוד שהחתונה תיערך בעיר הולדתה - מוקפת במשפחתה, חבריה והעיר בה גדלה. היא רצתה שאנחנו, משפחתה המורחבת החדשה שלה, נחווה את עולמה לפני שהיא תצטרך לעזוב אותו מאחור.

זו הייתה בקשה גדולה - לטוס לצד השני של העולם בשביל חתונה. עם זאת, למרות שהייתה מפוזרת על פני שלוש יבשות, המשפחה שלנו השקיעה את הזמן, האנרגיה והמשאבים כדי להיות שם. והגענו - בשמחה. בתמורה, הכלה, עם המון רצון טוב, השקעה ושימת לב לפרטי פרטים, ארגנה לא רק את חתונת החלומות שלה, אלא שבוע שלם של פעילויות וסיורים לאורחים שהגיעו לעיר לראשונה. היא פתחה בפנינו את דלתות ריו, וזה היה פשוט בלתי נשכח.

ככל שהימים חלפו, לא רק חגגנו אלא התחברנו באמת, דרך חוויות משותפות. למדנו להכיר את משפחתה - אנשים חמים, אדיבים ומרתקים - ובכך יצרנו קשרים שהרגישו קסומים.

עבורנו, לטיול הזה היו רבדים של משמעויות נוספות ואירועים מרגשים. אחרי שלוש שנים בנפרד (אחיותיי ואני גרים כל אחת ביבשת אחרת), המשפחה שלי התאחדה סוף סוף, בשלמותה. בנוסף, כמה מבני הדודים האהובים שלנו הגיעו במיוחד מהולנד. ואולי המרגש מכולם: אבי, כיום כמעט בן 80, פגש לראשונה את בת דודו מברזיל. אביה היה אחיו של סבי – ענף המשפחה שלנו שהתיישב בדרום אמריקה. מלבד פגישה קצרה אחת איתי לפני שנים, כשהגעתי לברזיל לראשונה כדייל אוויר, היא מעולם לא פגשה אף אחד מהצד שלנו של המשפחה. לחזות בפגישה הזו, שהייתה צריכה להתרחש כבר מזמן, היה יוצא דופן. וגם לפגוש סוף סוף את בעלה, בנה וכלתה היה מדהים. והחלק הכי טוב היה כמה קל וכיף הכל הלך, כאילו תמיד היינו בחיים אחד של השניה ולא כמו שקורה לפעמים כשפוגשים אנשים, אפילו קרובי משפחה, בפעם הראשונה. בחום ובפתיחות – מסתבר שהברזילאים והישראלים דומים מאוד!

הרצאה בריו דה ז׳נרו

אם לא די בכל זה, הייתה לי גם הזכות להרצות בבית הכנסת אדמונד י. ספרא באיפנמה.

יחד עם חברי הקהילה היהודית בריו, חקרנו:

• את הקשרים ההיסטוריים בין יהודי ברזיל למרכז אירופה

• את האירועים המרכזיים שעיצבו את החיים היהודיים במרכז אירופה

• כיצד תזוזה של גבולות ותחומי שיפוט משתנים משפיעים על המחקר הגנאלוגי

• מכשולים נפוצים בהם נתקלים חוקרות וחוקרי גנאלוגיה וכיצד להתגבר עליהם

• עושר המשאבים המקוונים והארכיונים הזמינים כיום

• 
  

שיתפתי גם כיצד, כהיסטוריון, גנאלוג וסטוריטלר, אני עוזר לאנשים לפלס דרך בג׳ונגל הגנאלוגי שלהם  - בין אם השאיפה שלהם היא לחזק את הזהות היהודית שלהם, לחשוף סיפורים משפחתיים, להשיג מסמכים לצורך קבלת אזרחות אירופית או בכדי לתעד ולשמר את המורשת המשפחתית שלהם עבור הדורות הבאים.

מתן שגב-פרנק מרצה על שורשים יהודיים במרכז אירופה בבית הכנסת אדמונד י. ספרא באיפנמה, יחד עם הרב משה אבוטבול. צילום: יפעת גולן

התגובה הייתה מרגשת. ההרצאה עוררה שיחות משמעותיות ואף פתחה דלת למספר מסעות גנאלוגיים חדשים עם אנשים שפגשתי באותו ערב.

ובמקרה אחד, זה הוביל למשהו יוצא דופן.

חיבור מחדש של משפחה אחרי כמעט מאה שנה

לפני ההרצאה, פנתה אליי אישה דרך אחת מהרשתות החברתיות באינטרנט. במחקר שלה היא גילתה שאחיו של סבה היגר מווינה לריו דה ז׳ניירו, אך הקשר בין הענפים אבד.

היא אפילו חשפה פרט יוצא דופן: מכתב שנשמר בשירות האיתור הבינלאומי (ITS) של הצלב האדום  - שנשלח כעשור קודם לכן על ידי בת משפחה בברזיל שניסתה לחדש את הקשר. אבל למרות מאמציה, היא לא הצליחה להשיג אף אחד. עשר שנים של שתיקה הותירו אותה מיואשת.

היא קראה בפוסט שהעליתי שאני ארצה בריו, ושאלה אם אוכל לעזור. וכך, בסיום ההרצאה שלי, שיתפתי את הקהל בתעלומה והזכרתי את שם המשפחה של הענף הנעלם. לשמחתי, חברי הקהילה בקהל התגייסו, להוטים לעזור. עוד באותו ערב הצלחתי לספק לה מספר טלפון ליצירת קשר עם בן דוד מדרגה שנייה. מאז, שני ענפי המשפחה - שהופרדו במשך כמעט מאה שנה – חולקים תמונות, סיפורים וזיכרונות. לשחק אפילו תפקיד קטן באיחוד כזה היא אחת ההנאות הגדולות ביותר בעבודתי, ואני כל כך שמח לספק ללקוחותיי את הרגעים המאושרים האלה של חיבור מחדש, שפותחים פרק חדש לגמרי עבור משפחותיהם.

החתונה: מסורת וסמליות

ואז - החתונה עצמה.

לעתים קרובות אני מתבדח שלמשפחתי יש מסורת של נישואים ליד המים: הוריי ליד הכנרת, אחיותיי ליד ים המלח והים התיכון. אם אי פעם יגיע תורי, אמרתי, זה חייב להיות באילת – על שפת הים האדום! תהיתי אם הדור הבא ישמור על הדפוס הלא מכוון הזה.

בריו, התשובה הייתה עוצרת נשימה.

החופה  נערכה בחצר של אחוזה בשכונת סנטה תרזה, המשקיפה על האוקיינוס האטלנטי עם הר הסוכר ברקע, ופסל ישו הגואל צופה מרחוק. הנוף לבדו היה בלתי נשכח.

טקס החתונה על רקע הר הסוכר. צילום: יפעת גולן

בפנים, החגיגה המשיכה בחללים מעוצבים להפליא, מעוצבים עד הפרט הקטן ביותר, כשגם פרטים קטנים לכאורה נטענים בהמון סמליות משפחתית וגנאלוגית, שנגעה בי, ואני בטוח שבכל הנוכחים, והפכו את הכל לכל כך מחובר. שני פרטים היו מרגשים במיוחד, בעיניי:

1. קיר של חתונות משפחתיות - תצלומים בשחור-לבן של הורים, סבים וסבתות, דודות, דודים, בני דודים, וכן של דודים ודודות של הורי החתן והכלה, ממוסגרים באהבה במסגרות זהובות ומסודרים על רקע עם מוטיבים פרחוניים. תזכורת לכך שכל זוג צעיר עומד על כתפי הדורות שהגיעו לפניו.
   

   

   מחצית מקיר התצלומים מחתונות משפחתיות קודמות

2. החופה עצמה – חופה בעבודת-יד של אמי, שכבר שימשה את שתי אחיותיי בחתונותיהן. יש לי חיבה עמוקה לתשמישי קדושה חדורי סמליות גנאלוגית: חופות, כיסויים לספרי תורה, עצי משפחה רקומים ועוד. הם הופכים את המסורת לזיכרון חי. (דוגמאות נוספות יקבלו פוסט עתידי משלהן)

   
   

   

   החופה בעבודת יד של האמנית נאוה תיבון-שגב

הערב כולו הקרין חום, אהבה והמשכיות. זו הייתה חגיגה שכיבדה לא רק את בני הזוג אלא גם את המשפחות, הסיפורים והמסורות שחיברו ביניהם.

מבט קדימה

אז זה היה אוגוסט שלי: איחוד של ענפים משפחתיים חוצי יבשות, חגיגה של אהבה, הרצאה שעוררה תגליות, ואפילו פתרון של תעלומה גנאלוגית בת כמעט מאה שנה.

עכשיו כשאני חוזר הביתה אל השגרה, אני ממשיך לעבוד על פרויקט מיוחד שאני מצפה לחלוק איתכם בקרוב.

אם עדיין לא נרשמתם לרשימת הדיוור שלי - הירשמו עכשיו בטופס בתחתית העמוד ולהבא תקבלו את הפוסטים שלי לפני כולם בדוא״ל.

עד הפעם הבאה,

מתן