פּלריקוֹבוֹ חלק א׳: פּלריקוֹבוֹ והקהילה היהודית שלה
- Mattan Segev-Frank
- 25 במרץ
- זמן קריאה 8 דקות
עודכן: 5 באפר׳
פוסט ראשון מתוך סדרת פוסטים על פּלריקוֹבוֹ, כפר בסלובקיה שהייתה בו קהילה יהודית קטנטנה שהגיעה ל-90 איש בלבד בשיא שלה ואינה מתועדת כראוי במוזיאונים יהודיים ברחבי העולם.
סלובקיה היא מדינה מיוחדת. הנופים שלה יפהפיים, והקסם שלה הוא בפשטות. גם היום, למרות המודרניזציה, בין הערים הגדולות יותר (שהן בדרך כלל קטנטנות ביחס לערים גדולות במדינות אחרות ומרגישות כאילו קפאו בזמן), עוברים כבישים צרים, דו מסלוליים, שחוצים שרשראות של כפרים קטנים וחקלאיים. בביקוריי הרבים נוכחתי לגלות שביקור באותו מקום בעונות שונות יכול להיראות אחרת לחלוטין וליצור תחושות שונות לגמרי.
ההשראה לפוסט הזה מגיעה מדיון שמצאה חברתי לוציה בקבוצת הפייסבוק הסלובקית ״Zabudnuté kaštiele, zámky, hrady״ (אחוזות ארמונות וטירות נשכחות). ב-22 באוגוסט 2022, העלה אחד החברים בקבוצה פוסט שכותרתו ״מסע בזמן – פּלריקוֹבוֹ או סלובנסקי מדר״ ובו מקבץ של צילומים היסטוריים מהכפר.
אחת התמונות היא גלויה מ-1918 ובה מופיעים הבית והחנות של פיליפ רייס:
נראה שמחבר הפוסט לקח את התמונה מתוך אתר האינטרנט "Darabanth Aucióház", דרכו נמכרה הגלויה המקורית, וצבע אותה באמצעות תוכנת AI כלשהי.
בתגובות לתמונה התפתח דיון בין תושבים ותושבות של פּלריקוֹבוֹ שהעלו סיפורי נוסטלגיה על מי שגרו בבית בשנות השמונים והשבעים, ומדי פעם נשאלה השאלה ״אבל מי גר שם קודם? מה הסיפור של הבית הזה?״.
אחת מהמגיבות, גברת בשם מגדלנה סמוֹלינסקה שוּטקוֹבה, ענתה תשובה חלקית ולא מדויקת, למיטב ידיעתה: ״אני חושבת שאני יודעת. בסביבות 1950 התגורר שם מר פרנק עם אשתו, לאחר שובם ממחנות הריכוז. ביקרנו אצלם עם אמא שלי. לכאורה, הבית והחנות היו שייכים להם לפני מלחמת העולם השנייה. מר פרנק היה סוחר עץ, ולאחר מותה של אשתו היגר לפלשתינה לבדו. לאחר מכן, עברה משפחת סקוֹקאנוֹב להתגורר בחלק האחורי של המבנה״.
הדיון שהתפתח על התמונה הזו גרם לי להבין שיש אנשים, מחוץ למשפחה שלי, שעשויים להתעניין בסיפורים שאחרי השואה לא נותר מי שייספר להם, ונתן לי השראה לספר על ההיסטוריה של הבית בפרט, של הקהילה היהודית הקטנטנה של פלריקובו בכלל, והחלק של המשפחה שלי בתוך המארג הזה.
כדי להקל על הקוראות והקוראים, אחלק את הסיפור לכמה חלקים:
חלק א׳: ״פּלריקוֹבוֹ והקהילה היהודית שלה״, ייתן רקע לכל מי שלא מכיר את הכפר הקטן הזה ואת האוכלוסייה היהודית שלו, ויחשוף תמונות של כמה מיהודי הכפר.
חלק ב׳: ״סיפורו של הבית ברחוב שטפניקוֹבה״, יספר את סיפוריהם של האנשים שחיו בבית מ-1891 עד 1960.
חלק ג׳: ״פלריקובו והמשפחה שלי״ יספר את סיפורם של אבותיי בכפר. אם אראה שהסיפור מתארך יותר מדי - אולי אחלק אותו לשני חלקים.
פּלריקוֹבוֹ והקהילה היהודית שלה
חלק זה מבוסס חלקית על כתבה מ-6 בנובמבר 2008 מאת מי שמגדיר את עצמו כמתעד של הכפר, קארוֹל קוֹלצ׳אני, שהתפרסמה בביטאון הדו-חודשי של עיריית פלריקובו וכותרתה ״הקהילה היהודית של סלובנסקי מדר״, עם תוספות שלי.
נתחיל מהרקע. כמו ישובים רבים אחרים בסלובקיה המודרנית – הכפר הקטן הזה מצא את עצמו מחליף בעלות כמה וכמה פעמים במהלך העת החדשה, שכן הגבולות שונו מסביבו כמה פעמים, כמו-גם השפות בהן התנהלה האוכלוסייה. אפילו שם הכפר התחלף שוב ושוב: עד מלחמת העולם הראשונה, האזור השתייך לממלכת הונגריה והכפר נקרא טוֹט-מדג׳ר (Tótmegyer) על שם המתיישבים המקוריים שלו (טוֹט = סלובקי בשפה ההונגרית, מדג׳ר = השבטים המדיארים שכבשו את הונגריה מאות שנים אחורה). לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמה צ׳כוסלובקיה כמדינה חדשה. בעקבות הזזת גבולותיה של הונגריה דרומה, הכפר נכלל בצ׳כוסלובקיה, וב-1920 קיבל שם חדש: סלובנסקי מדר (Slovenský Meder), תרגום מילולי מהשם ההונגרי.
כידוע, הונגריה לא השלימה עם אובדן השטחים שהתפצלו ממנה לאחר שהפסידה במלחמת העולם הראשונה, ולאחר עליית המשטר הנאצי בגרמניה החלה לדרוש שיוחזרו אליה. בעקבות הסכם מינכן מ-1938, בו לא לקחה צ׳כוסלובקיה חלק, הוזזו שוב גבולות המדינה, כשגרמניה סיפחה לעצמה את חבל הסודטים ובהמשך כבשה את צ׳כיה כולה, וגם פולין והונגריה סיפחו חלקים מסלובקיה. החלקים שלא סופחו הפכו למדינת-בובה אוטונומית למחצה תחת המשטר הנאצי הגרמני.
לאחר המלחמה הוקמה מחדש הרפובליקה הצ׳כוסלובקית, ומ-1948 התקבע שמו החדש של הכפר – פּלריקוֹבוֹ (Palárikovo), על שם המחזאי, הכומר, הסופר והעיתונאי הסלובקי יאן פּאלאריק. השם הזה התקבע ושרד את מהפיכת הקטיפה (פיצולה של צ׳כוסלובקיה ב-1989 לצ׳כיה וסלובקיה), והכפר נקרא כך עד היום.
בכפר ממוקמת טירת הציד של משפחת הגראף (תואר אצולה מקביל לרוזן) קארויי, אחת ממשפחות האצולה העתיקות ביותר, העשירות ביותר והמפורסמות ביותר בהונגריה. האדמות והבתים בסביבה היו ברובם בבעלות הגראף, וכמו ברוב אזורי הממלכה - יהודים לא הורשו להתיישב שם על דעת עצמם.
בסביבות 1798 הגיעו לראשונה יהודים לכפר, באישורו של הגראף יוזף קארויי [1768-1803]. ב-1800 היו בכפר 21 יהודים. עם זאת, במפקד האוכלוסין ומס הרכוש של 1828 מוזכר רק יהודי אחד בכפר: מרקוס וילהיים.
עד 1860 התיישבו בכפר מספר משפחות יהודיות, שהתפזרו בין בתי הכפר ולא התגוררו בגוש מרוכז. בכפר לא היה בית ספר יהודי והילדים למדו ביחד עם הילדים הנוצרים.
היהודים של פלריקובו השתייכו רשמית ומנהלית לקהילה היהודית של שוּראני, אחת הקהילות העתיקות ביותר בסלובקיה. יהודים חיו בשוראני כבר בתחילת המאה ה-16, וב-1686 התארגנו והקימו קהילה רשמית, שהכילה גם את היהודים מהכפרים והערים סביבה - מוימירובצה (Mojmírovce), נובה זמקי (Nové Zámky), טברדושובצה (Tvrdošovce), קומיאטיצה (Komjatice), פלריקובו (Palárikovo), מלינסקי סק (Mlynský Sek), מיכל נאד ז׳יטאבו (Michal nad Žitavou) ועוד.
באמצע המאה ה-19, בעקבות ביטול ההגבלות על התיישבות יהודית בממלכת הונגריה, רבים מיהודי שוּראני עברו לנובה זמקי הסמוכה וייסדו קהילה יהודית משלהם. היהודים מפּלריקוֹבוֹ התחברו לקהילה של נובה זמקי שהיתה קרובה יותר פיזית.
עם זאת, התקיימו בפלריקובו חיי קהילה יהודית עצמאיים. עד 1860, היו היהודים מגיעים להתפלל בביתו של איגנץ (יצחק) רייס (אביו של פיליפ, שביתו מצולם בתמונה למעלה), אך עם התרחבות הקהילה נוצר צורך בתשתיות נוספות הנחוצות לתחזוק קהילה יהודית דתית - בית כנסת, חדר ללימוד תורה, שוחט שיקפיד על כשרות וחברה קדישא. בנוסף, עד 1900, שילמו היהודים לגראף קארויי עבור הרשות לתחזק בית קברות יהודי על אדמותיו (שהבעלות עליו הועברה אליהם), וכן עבור הגנה. בהמשך, נחנך בית קברות יהודי נוסף בכפר.
ב-1860 נבנה בפלריקובו בית כנסת אורתודוקסי ו״חדר״, שעמד בין בית הקברות הקתולי העתיק לבין אזור בעיר שנקרא ורשק (Vršek). לפני תחילת הבנייה, נסעו מר איגנץ (יצחק) רייס ומר ברדהארד (יששכר דב) פרנקל ביחד עם ראש הכפר, תומאש אולבצקי, לסקור את בתי הכנסת בנובה זמקי, שוראני, שאשטין-סטראצה ושטוּפּאבה. העיצוב של בית הכנסת היה צנוע ביותר, עם ריהוט עץ שהוזמן מנגרים מקומיים בכפר. מעל הכניסה הוצבו לוחות הברית, ועל הקירות הפנימיים נצבעו מוטיבים יהודיים עם שבלונה, ומגן דוד גדול במרכז.
קולצ׳אני, שמתעד היסטוריה מסופרת של בני הכפר כבר עשרות שנים, מצטט את הרמינה רייס וכותב שבית הכנסת תוכנן על-ידי האדריכל היהודי המפורסם איגנץ פייגלר, שהחזיר בכך טובה לקרוב משפחה רחוק שגר בכפר ותמך בו במהלך לימודיו.
במפקד האוכלוסין של 1869 כבר חיו בכפר 68 יהודים, מהמשפחות: אדלר, אלט, אנגל, גרין, גרשטל, דקנר, לוי, נייברון, נוימאן, נויפלד, פרנקל, קליינר, רייס, שמעלץ. המשפחות הגיעו לכפר בעיקר מהישובים צאבאי, פאסטוּחוֹב, שאלגוֹ, שוּראני, שלה-ואג-וועטש וסרד. בהמשך גדלה הקהילה, בעיקר עקב נישואין של בנות הכפר עם משפחות ממקומות אחרים, והתווספו לקהילה המשפחות ברגר, גוטמן, גולדשטיין, גלנדה, גרינהוט, הולדנשטיין, הרמן, וייס, נוימן, סאנטו, סידון, עהרנווירט, פדר, פוקס, פרנק, רוזנטל, רייך, שווארץ, שוויצר, שולץ, שטרן. עם זאת – בשיאה הכילה הקהילה היהודית הקטנטנה של פלריקובו 90 חברות וחברים בלבד, לפי מפקד האוכלוסין של 1930.
בין הגורמים שבגללם נשארה הקהילה היהודית בפלריקובו קטנה כל כך, היו תהליך העיור שהתרחש באירופה במהלך המאה ה-19, ומגמת ההגירה מערבה לארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות – אמריקה. כמה מיהודי פאלאריקובו היגרו לארצות הברית, ביניהם 5 אחים ואחיות ממשפחת אלט.
ראש הקהילה היהודית בפלריקובו היו באופן מתמשך בני משפחת רייס. שליח הקהילה, השמש והגבאי היה תמיד ממשפחת פרנקל. השוחט האחרון בקהילה היה ברנהרד לאנדשטיין.
מלחמות העולם לא פסחו, כמובן, על היהודים של פלריקובו. הרבה מבניה הצעירים של הקהילה שירתו בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה. מביניהם, ידוע לי על כמה:
השם הראשון על האנדרטה לזכר חללי מלחמת העולם של פלריקובו הוא מרטין אלט, שנולד ב- 22.02.1890 ונפל ב-31.01.1917.
פרנטישק פרנץ (שרגא) פרנק שנולד ב-09.06.1898 נפצע ב-30 באוקטובר 1917 כמתנדב לשנה אחת בדרגת טוראי (רב-טוראי לפי תואר) בגדוד חיל הרגלים ה-12, שרד את המלחמה ונותר הלום קרב.
גם אחיו ויליאם (צבי) פרנק שנולד ב-17.04.1895 שרד את המלחמה ונותר הלום קרב.
ד״ר סמואל אלט, דודם מצד אמם של פרנטישק וויליאם, נולד בפלריקובו ב-24.06.1876. הוא עבר לבודפשט לצורך לימודיו ושם התחתן ונולדו שלושת ילדיו. במלחמה שירת בחזית האיטלקית. הוא נפצע במהלך הקרבות העקובים מדם במונטה סן-מיקלה באיטליה, ולאחר כחודש נפטר שם ב-1 באוגוסט 1916.
לאופולד (ישראל יהודה) גרינהוּט נולד ב-15.06.1874 בכפר אורשאן שבמחוז טרנבה, ועבר לפלריקובו לאחר נישואין לבת הכפר רוזליה לבית שטרן. במלחמה שירת כמפקד מחלקה בגדוד הרגלים ה-31 של וספרם הונווד, פלוגה 2.
ברנאט שטרן, גיסו של לאופולד, נולד בפלריקובו ב-31.07.1885. תמונתו הופיעה בפרסום "גלריית הגיבורים" (Hösök galériája) לאחר שנפל בשדה הקרב הרוסי בבוזה-וולה.
כמו בכל יתר אירופה, הפטריוטיות והגבורה של החיילים היהודים במלחמת העולם הראשונה לא עזרה להם כשפרצה מלחמת העולם השנייה. מי מבין יהודי פלריקובו שלא נמלטו לחו״ל או הסתתרו מבעוד מועד – נתפסו והועברו לגטאות בשוּראני ונוֹבה זמקי, מהן יצאו ברכבות משא משלוחים רבים של יהודים אל מחנות הריכוז וההשמדה ב-1944, ומרבית הקהילה הושמדה.
אגס רקוב אחד
גם אם ברוב המקרים היחסים בין התושבים היהודים לשכניהם הנוצרים בפלריקובו היו חמים וקרובים, ואף ידוע לי על משפחה נוצרית אחת מהכפר שהחביאה במלחמה ילדה יהודיה – פוסט על פלריקובו והקשר של הכפר עם הקהילה היהודית המקומית לא יהיה שלם וכנה אם אשמיט את שמו של הדמות הידועה לשמצה ביותר בכפר, שהשפיעה רבות על התנהלותה של סלובקיה במלחמת העולם השנייה.
ב-1902 נולד בכפר אלכסנדר (שאנוֹ) מאך. הוא הוכשר להיות כומר בטרנבה, אך מאוחר יותר הפך לאחד ממנהיגי המשטר הפשיסטי בסלובקיה העצמאית. מאך היה מפקד משמר הלינקה, ראש המשטרה החשאית וראש משרד התעמולה. ב-28 ביולי 1940 השתתף בפגישה עם הנשיא יוזף טיסו, ראש הממשלה ווייטק טוּקה ואדולף היטלר בזלצבורג, בה החליטו להקים בסלובקיה משטר חדש ופרו-נאצי, בו שימש מאך כשר הפנים.
במשך רוב שנות קיומה של המדינה הסלובקית, מאך וטוקה עמדו בראש אגף קיצוני של מפלגת העם הסלובקית של הלינקה. בספטמבר 1941 תמך מאך בגירושם של כ-10,000 יהודים מברטיסלבה לשאריש, זמפלין שבמזרח סלובקיה.
כשהחלו גירושי היהודים הכריז מאך ברדיו ש״גירוש היהודים לעבודה״ יפתור את ״הבעיה היהודית״ ב״דרך נוצרית״. ב-7 בפברואר 1943 הוא הודיע על תוכניותיו לחדש את הגירושים, אך תוכנית זו לא התקדמה, בגלל השינויים הפוליטיים (היה ברור שגרמניה תפסיד במלחמה, ולכן חברי הפרלמנט הסלובקים החלו להיות זהירים), התערבות הוותיקן והצלב האדום ובגלל מאמצי "קבוצת העבודה" וקבוצת ההתנגדות הסלובקית.
מאך היה שר בממשלת המדינה הסלובקית העצמאית עד ספטמבר 1944, לאחר שהגרמנים דיכאו את המרד והשתלטו על המדינה. לאחר המלחמה נמלט מסלובקיה לווינה, נתפס והועמד למשפט ונשלח לכלא בברטיסלבה למשך 30 שנה.
אנשי פלריקובו התביישו בקשר שלהם עם מאך. למעשה, חלק מהסיבה שהכפר שינה את שמו מסלובנסקי מדר הייתה כדי להתנתק ממנו לאחר שנכלא.
אין לו אנדרטה, וגם לא קראו רחוב על שמו, מכיוון שאנשי פלריקובו התנגדו להצעות כאלה.
אפילוג
לאחר סיום הלחמה שבו לכפר מעט מאוד יהודים וביניהם הזוג ארנולד (אברהם) וטרזיה (ריזל) פרנק לבית נויהאוס, אמה (חוה) גרינהוט ואחיה לאסלו (אברהם) גרינהוט, והאחיות אליזבט וטרזיה פרנקל. בית הכנסת נותר ללא שימוש. מי שחזרו - לא נותרו בכפר לאורך זמן.
אמה גרינהוט, למשל, נישאה ב-1946 לברנהרד (ברוך) גולדשטיין בברטיסלבה, שם נולדה בתם ב-1947 ולאחר מכן המשפחה עלתה לישראל. אמה לקחה איתה כל תיעוד שיכלה על הקהילה של פלריקובו, ובתה היא שאפשרה לי לסרוק את רוב התמונות המצורפות.
לאסלו (אברהם) גרינהוט היגר לארץ ישראל, אז תחת שליטת המנדט הבריטי, באוניית המעפילים ״ירושלים הנצורה״, נעצר והועבר למחנה בקפריסין. בהמשך הצליח להגיע לישראל.
ב-1947, חלקת האדמה שעליה בית הכנסת ובית השוחט הצמוד אליו נמכרה למשפחת טוֹמשיק, עם התניה מפורשת שמבנה בית הכנסת ייהרס. את לוחות הברית שעמדו מעל הכניסה העבירו לבית הכנסת בעיר ניטרה, ונטען כי חלק מספרי התורה ששרדו הועברו לברטיסלבה.
היהודים האחרונים שחיו בפלריקובו היו ההורים של סבי - ארנולד (אברהם) פרנק וטרזיה פרנק לבית נויהאוס. הם חיו שם עד 1959. לאחר מותה של טרזיה ב-1959, דאג ארנולד שתיקבר בבית הקברות הנאולוגי בברטיסלבה, לשם יהיה קל יותר לצאצאים להגיע לבקר אותה, אם יגיעו. באוקטובר 1960 הוא עלה על מטוס בפראג והיגר לישראל, וכך נסגר הסיפור של הקהילה היהודית של פלריקובו.
כיום חיים צאצאים של המשפחות אלט, גרין, גרינהוט, וייס, פרנק, פרנקל ושטרן בישראל, בארה״ב ובמקומות שונים ברחבי העולם.
והאנשים הטובים של פאלאריקובו - לרובם כבר אין זיכרון מי היו האנשים שגרו בשכנות להוריהם, לסבא וסבתא שלהם, או לסבא וסבתא רבא, וכפי שראינו בתחילת הפוסט הזה - גם הם לפעמים סקרנים מה הסיפור עם הבתים שעדיין עומדים בכפר כאנדרטה לתקופה אחרת.
למי שכן זוכרים, כמו מר סאבוֹ וגברת סמוֹלינסקה שוּטקוֹבה - אני רוצה להודות לכם על ששמרתם את זכר המשפחה שלי בחיים. 💖
הפוסט הזה כבר התארך מאוד, אבל בפוסט הבא אספר את סיפורי הבית ברחוב שטפניקובה.
מתן שגב-פרנק
קוראות וקוראים יקרים,
אתם מוזמנים להגיב, לשאול שאלות או לשתף אותי בסיפורים על יהודים שחיו בעבר באזור זה ובמקומות אחרים.
Comments