הגברים של משפחת פרנק, חלק ב׳: הישרדות בעולם מטורף
- Mattan Segev-Frank
- 3 ביוני
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: 12 ביוני
החלק השני בטרילוגיה הזו חושף את סיפורם של בני משפחת פרנק במלחמת העולם השנייה וכיצד התפצלו וניסו לשרוד בעולם שירד מהפסים, הפך עוין ומטורף, והפך אותם, כיהודים, למנודים וניצודים. ישנם עוד סיפורים רבים של בנות ובני משפחה מענפים אחרים אותם יכולתי לשזור לתוך הסיפור הזה, אך בכדי לשמור על המיקוד והאורך של כל חלק, הם יפורסמו בנפרד בסופו של דבר.
תודה גדולה מגיעה לאבא שלי ולשלושת בני דודיו, ילדיו של טומאש פרנק, שעזרו לי מארבע יבשות שונות עם כל פרט מידע שידעו וזכרו, ושיתפו עמי תמונות מהאלבומים שלהם כדי שאוכל להפוך את קליידוסקופ האירועים הזה לסיפור רציף וברור.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבינו ארנולד וטרזיה פרנק שעליהם לנקוט באמצעים כדי לשרוד למרות ההגבלות שהוטלו על היהודים בסלובקיה מבחינת תנועה, תעסוקה ועוד. בנם הבכור יוראי עזב ועלה לישראל עם פרויקט ״עליית הנוער״. בנם הצעיר טומאש היה צעיר מדי לעלות ללא הוריו ונשאר מאחור, אך הם מצאו מקום מבטחים אליו יכלו לשלוח גם אותו: הוא נשלח לעיר סומבטהיי (Szombathely) שבהונגריה, שם הוסתר בחווה של ג׳וּלה הירשנהאוזר ואשתו לילי לבית רייך, שהיתה אחיינית של ארנולד, שכן הונגריה עדיין הייתה בטוחה הרבה יותר ליהודים בימים הראשונים של המלחמה.
ארנולד וטרזיה נשארו מאחור, ולדברי אליזבת פאלק לבית רייך (אחייניתו של ארנולד ואחותה של לילי), הסתתרו בפּרשוֹב או בסביבתה. במקרה, או שלא, חברה לאספקת עצי הסקה שבסיסה בפרשוב, שעסקה בכריתת עצים באזור, העסיקה אזרחים שנרדפו על רקע גזעני וכן פליטים סובייטים עם מסמכים מזויפים במחנה ביער שמעל מטיאשקה. מכיוון שזו בדיוק אותה עבודה בה ארנולד עסק בעבר הלא רחוק, ובדיוק באותו מקום - סביר מאוד שארנולד וטרזיה נכללו בין אותם אזרחים נרדפים שהוצלו על-ידי העובדים של החברה הזו.
עם זאת, בתקופה הזו שום מקום לא נותר בטוח ליהודים לאורך זמן. בשלב מסוים הצליחו ארנולד וטרזיה להימלט ממזרח סלובקיה והגיעו בשלום לבודפשט שבהונגריה. אחיו הגדול של ארנולד, ארתור פרנק, התגורר בבודפשט והיה מהנדס טקסטיל שבבעלותו מפעל טקסטיל ובניין דירות. הוא התגורר ברחוב הקטנטן אוֹליג אוּצה (״בקושי רחוב״ בתרגום מהונגרית) מס׳ 3 ברובע ה-13 של בודפשט. ארנולד וטרזיה קיוו שארתור יוכל לעזור להם, אבל עד שהגיעו - ארתור ואשתו אדל לבית סידון התגוררו באחד מ״הבתים הבטוחים״ של ראול ולנברג (כך לדברי האחיינית אליזבת פאלק, שהיתה גרושתו של אלכסנדר סידון, אחיה של אדל) ולא היו בעמדה להציע עזרה רבה.
ארנולד וטרזיה נאלצו להסתדר בכוחות עצמם. ארנולד מצא עבודה בבית חרושת ללבנים באחד מפרברי בודפשט, שהיו בו, בין השאר, גם אורוות לסוסים, ובנם טומאש הגיע לבודפשט והצטרף אליהם. הם התגוררו בהיחבא במפעל, שם גם הצטרפו אליהם אחותו הצעירה של ארנולד, יוזפינה סידון לבית פרנק, עם בעלה מקסימיליאן סידון (אח נוסף של אדל ואלכסנדר) ובתם גרטה, וגם האח ויליאם פרנק, עם אשתו ארנקה ובנותיהם אריקה ויודיתה (כפי שמתואר בספר ״Trust and Deceit״ מאת פרופ׳ גרטה ורבובה לבית סידון והובהר בשיחות האישיות שלי עמה).
בניגוד למצב בו הייתה רוב אירופה באותה תקופה, האחים פרנק דווקא נהנו מתקופה בטוחה ומהנה למדי. בזמן שהמלחמה השתוללה בכל רחבי היבשת – הם קיימו מדי יום משחקי קלפים, שיחקו ברידג' והעבירו את הזמן, בתקווה שהמלחמה תדלג עליהם בבודפשט.
כשהצבא הגרמני פלש להונגריה ב-18 במרץ 1944, כולם התגוררו עדיין במפעל בבודפשט. ב-1 באפריל 1944, נעצרו בבודפשט ארנולד פרנק וגיסו מקס סידון. הם נלקחו לחצר של בית ספר, שם מיינו אותם החיילים. בשלב מסויים שאלו מי יודע לבשל, ומקס, שהיה קצב ובעל אטליזים ומפעלי בשר, הציע לארנולד שיתנדבו כטבחים וכך יוכלו להשיג אוכל עבור המשפחה. ארנולד סירב בתוקף בטענה שכל הנאצים שקרנים ואין לדעת מה הם באמת רוצים, אבל מקס הרים יד והם הופרדו. ארנולד נשלח להמתין באחת הכיתות. כשנכנס, הבחין מיד שהחדר ריק ואין חיילים ששומרים עליו, למרות שיש בכתה דלת שנייה שפונה לכיוון הרחוב. הוא התגנב במהירות מהדלת והצליח להימלט הביתה מבלי שהבחינו בו, בעוד שגיסו מקס נשלח משם למחנה עבודה בהונגריה, בו נספה.
לאחר שארנולד חזר הביתה והזהיר את שאר בני המשפחה שהמצב נעשה מסוכן יותר, המשפחה החליטה להתפצל וכל ענף הסתתר במקום שונה. יוזפינה ובתה גרטה הסתתרו במקום אחד, האח ויליאם עם אשתו ארנקה ובנותיהם עברו למקום אחר ואז נעלמו (כפי שפירטתי בפוסט "פלריקובו חלק ג׳: ויליאם וארנקה פרנק, ״התושבים החדשים״ של רחוב סטפניקובה").
ארנולד וטרזיה נשארו מוסתרים בבית החרושת ללבנים עם בנם טומאש, והגברים היו צועדים לעיר כדי להביא מצרכים בסיסיים. באחת הפעמים טומאש הלך לבדו ונתפס. הוא נשלח בצעדת מוות מבודפשט למחנה הריכוז מאוּטהאוּזן-גוּזן באוסטריה. טומאש סיפר מאוחר יותר כי שרד את צעדת המוות בזכות חייל נאצי שהציל את חייו. הוא היה תשוש ובקושי הצליח ללכת, והחייל נתן לו את המימיה שלו ועודד אותו להחזיק מעמד ולהמשיך ללכת. החייל הסביר שאם הוא יתיישב או יפסיק ללכת - לא תהיה לו ברירה אלא למלא פקודות ולירות בו. במקום זאת, הוא עזר לטומאש להגיע אל היעד.
במאוטהאוזן חלה טומאש בטיפוס והיה על סף מוות כאשר הכוחות האמריקאים הגיעו ושחררו את המחנה. הוא היה בחור גבוה בן 20 ושקל 30 ק"ג בלבד. על פי שירות האיתור הבינלאומי (ITS) של הצלב האדום, טומאש פרנק שוחרר ב-5 במאי 1945 ממחנה הריכוז מאוטהאוזן/קומנדו גונסקירכן באוסטריה, על ידי הצבא האמריקאי. במכתב מ-16 במאי 2008 הם ציינו כי יהודים הונגרים מהמחנות המיוחדים ליהודים באזור וינה, יהודים הונגרים מחברות העבודה ומשירות העבודה, הוכנסו ב-12 במרץ 1945 למחנה הריכוז מאוטהאוזן/קומנדו גונסקירכן (מחנה האסיפה) ושוחררו ב-5 במאי 1945. אסירים אלה לא נרשמו ברישומי המחנה ולא קיבלו מספרי אסירים.
לאחר היעלמותו של טומאש, ארנולד וטרזיה נשארו לבדם בבית החרושת ללבנים. כשהגיעו הכוחות הרוסים לפאתי בודפשט בחורף 1944, הם החלו להפציץ את העיר. אנשי בית החרושת ללבנים ירדו למרתפים התת-קרקעיים והסתתרו שם, אך הסוסים באורוות נפגעו ומתו בזה אחר זה. ארנולד היה חותך נתחים מבשרם של מהסוסים המתים, שהשתמרו על-ידי השלג, וטרזיה הייתה מבשלת אותם עם תבלינים שארנולד הביא מהעיר (הוא היה הולך מרחק רב מדי יום לעיר ומתמקח על דברים).
יום אחד עבר במקום חייל רוסי והם אירחו אותו והזמינו אותו לאכול איתם מבשר הסוס שטרזיה בישלה. היא מונתה מיד לטבחית עבור החיילים הרוסים, שסיפקו לזוג פרנק הגנה עד שהרוסים עזבו. עם תום המלחמה הם חזרו לסלובקיה והשתלטו על החווה והבתים של משפחת פרנק בפּלריקוֹבוֹ, שם ארנולד נולד. הם גרו בבית שהיה לפני המלחמה בבעלותו של ויליאם, אחיו של ארנולד (עוד על סיפורם לאחר המלחמה בפוסט ״פלריקובו חלק ב׳: הבית ברחוב שטפניקובה").
למרות שהוריו חזרו לסלובקיה, טומאש לא חזר לגור בה. במאגר השמות באתר האינטרנט של יד ושם הוא מופיע ברשימה של ניצולים שהמתינו ב-1945 במחנה העקורים בעיירה מלק (Melk) בעמק הווכאו שבאוסטריה (שהיה מחנה משנה של מאוטהאוזן, שפעל עד ה-19 באפריל 1945, ונראה שלאחר שחרורו הוסב למחנה עקורים) כדי ״לחזור הביתה לרומניה״ (אם כי הוא רשום כמי שנולד בארשק-אוּיוואר , שהוא השם ההונגרי של נובה זמקי, סלובקיה). טומאש ירד מהרכבת הזו בבודפשט, בה החליט לבנות את חייו מחדש.
ב-28 בנובמבר 1945 נרשם טומאש פרנק בכרטיסיות של שמות הניצולים שחזרו להונגריה, שהוכן על ידי DEGOB בשנים 1945-1946 ושותף עם יד ושם על ידי הארכיון הרשמי בהונגריה. הכרטיס של טומאש פרנק מראה שכתובתו הייתה רחוב לוניאי (Lonyai) מס׳ 4 בודפשט, הונגריה. בפרויקט Nevek הוא מופיע גם-כן כניצול, המתגורר ברחוב לוניאי מס׳ 54, בודפשט, הונגריה. לדברי אחיו, הוא התגורר בתחילה אצל קרובי משפחה, ככל הנראה הדוד ארתור ואשתו אדל.
הדוד ארתור היה אדם עשיר מאוד. מלבד מפעל הטקסטיל, היו בבעלותו גם כמה נכסי נדל״ן להשכרה. לאחר ששרדו את מלחמת העולם השנייה באחד מבתי המסתור של ולנברג, הוא ואדל חזרו לגור בבניין שהיה בבעלותם באליג אוצה מס' 3. באותו בניין התגוררו גם אחותה של אדל, מרגיט, ובעלה אנדור גריינר.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ארתור תמך ועזר לאחיו ואחיותיו ולילדיהם בכל דרך אפשרית, וכאשר המלחמה הסתיימה, הוא המשיך לתמוך בטומאש במהלך לימודיו בבודפשט והעסיק אותו במפעל הטקסטיל שלו, מה שאיפשר לטומאש לסיים את לימודיו כמהנדס טקסטיל. נראה שארתור טיפח את טומאש בכוונה להוריש לו בסופו של דבר את המפעל.
למרבה הצער, התקוות של כולם לעולם חדש וחופשי לאחר המלחמה התנפצו במהרה, כאשר הונגריה עברה ממונרכיה ודמוקרטיה בזמן המלחמה לדיקטטורה קומוניסטית בהשפעת ברית המועצות בין 1945 ל-1949. כשהקומוניסטים עלו לשלטון, הם החרימו את כל נכסיו של ארתור. הוא הורשה להחזיק רק בדירה אחת בבניין שלו, ושם הוא חי עד סוף ימיו.
אם לא די בכך, אשתו אדל, שעישנה כמו ארובה לאחר המלחמה (לדברי אליזבת פאלק, אחייניתו של ארתור וגיסתה לשעבר של אדל) חלתה בסרטן הריאות ולבסוף נפטרה ב-22 בדצמבר 1950. ב-1955 נישא ארתור לאישה שנייה, קלרה לבית וייס. במהלך העשור הקשה הזה, הוא נשאר מקורב לאחיינו טומאש.
בבודפשט פגש טומאש את ז׳וז׳נה אלק (Elek), צעירה, יפהפייה וניצולת שואה יהודייה בעצמה, וב-11 בפברואר 1949 הם נישאו בבלווארוש (Belváros), הרובע החמישי של בודפשט. ז׳וז׳נה נולדה ב-29 במרץ 1924 בטרזוארוש (Terézváros), הרובע השישי של בודפשט, לקלמן אלק ושרלוטה לבית הוושי (Hevesi), שנספו שניהם בשואה.
ב-1952 נולד בנם היחיד של טומאש וז׳וז׳נה, אולם עד שהגיע לגיל 3, הם כבר נפרדו וחיו בדירות שונות. השמועה במשפחה אומרת שטומאש כבר חי עם אישה אחרת, שזהותה אינה ידועה לנו.
במהלך שהותו בהונגריה, טומאש שמר על קשר עם בני המשפחה ששרדו את המלחמה והמשיכו להתגורר בסלובקיה. כשהחליט לברוח מהונגריה, עלה הרעיון שלפני כן - הוא ואחיו יהודה שחי בקיבוץ שער הגולן בישראל יגיעו באותו זמן לבקר את הוריהם בסלובקיה ב-1956, לאיחוד משפחתי לאחר המלחמה.
אך המזל לא היה לצידם. בישראל פרצה מלחמת סיני ויהודה לא יכול היה לעזוב את הקיבוץ ואת ישראל ולכן לא הגיע. אך טומאש ביקר את הוריו עם בנו, לפני שהוציא לפועל תוכנית בריחה שכבר תכנן, ככל הנראה.
אני עוצר את הפרק הזה בסיפור בנקודה זו בגלל אורכו, אבל יש עדיין הרבה מה לספר, אז...
הפוסטר מציג את קורות המשפחה שלנו ברזולוציה הרבה יותר גבוהה ממה שידעתי. הכתיבה שוטפת ומדויקת ומהווה עבורי, כאבא של מתן, השלמה כתובה ומצולמת של המשפחה שלנו. התעוד המעולה של מתן מהווה גורם מחבר של כל חוליות המשפחה הפזורות ברחבי תבל.
כל הכבוד למתן על מפעלו החשוב